כלי פורצלן מבתי ראשון-לציון בעשורים הראשונים למושבה, מאוסף חרות אגוזי, לבית גולדשטיין, נצר לראשוני המושבה, ונכדה יריב אגוזי, הינו הנסיכה הנרדמת. האוסף הגיע למוזיאון לפני כשמונה שנים במהלכן שכן במחסני המוזיאון ולא הוצג בשל בעיות תקציביות ואחרות. עם כניסתו של מר רפי גלנטה לתפקיד מנהל המוזיאון, הוא לקח על עצמו להוציא את האוסף לאור ולהציגו, לאחר שהצליח להתגבר על מעקשים לא מעטיםבעזרת עמותת ידידי המוזיאון ובראשה מר שמואל שצקי, פקחה הנסיכה את עיני הפורצלאן , וכל הדרה מוצג בתערוכה המרהיבה לקהל הרחב .

 

בנוסף, מוצגים מספר כלים מאוסף המוזיאון בתוכם, שלושה כלים הנושאים מונוגרמה של הברון אדמונד דה רוטשילד שנותרו במושבה לאחר ביקורו בה.

 

תערוכה זו פותחת צוהר נוסף אל תרבותם החומרית של ראשוני המושבה כפי שהיא מוצגת על רבדיה השונים במוזיאון.

 

חלק ממשפחות הראשונים הביאו עמן, בעלותן ארצה, גם כלי פורצלן. במשך השנים הוסיפו ורכשו בארץ כלים מיובאים. בשל איכותם, יופיים, ערכם הסנטימנטלי ושימושם המיוחד במסורת המשפחתית, עברו כלי הפורצלן בירושה מדור לדור ושימשו בעיקר לארוחות שבת וחג. בשאר ימות השנה השתמשו בכלי אוכל פשוטים יותר, שדוגמאות מתוכם מוצגות בתערוכה.

 

כלי האוכל החגיגיים, כמו גם אביזרי ריהוט ופריטי לבוש, מעידים על אורח החיים של הפרט ועל מטענו התרבותי. ראשוני המושבה הגיעו ממזרח אירופה שם השתייכו בדרך כלל למעמד הבינוני. למרות תנאי החיים הקשים וללא קשר למצבם הכלכלי בארץ, לא נטשו רובם את מנהגי הבית שהיו מקובלים עליהם בארצות מוצאם.

 

המקורות הכתובים מעידים על אופן עריכת השולחן, מראהו והכלים אשר עליו בבתים שונים במושבה. כך לדוגמה תיאר מיכל פוחצ'בסקי אירוח וסעודות מהודרות וגם פשוטות בכמה מבתי המושבה

כאשר הגיע אליה לראשונה בשנת תרמ"ה, 1886. אודות "תה המנחה" בביתם של ברטה ויוסף פינברג, ממייסדי המושבה, כתב:

שונה בתכלית הייתה הארוחה בבית משפחת בלקינד הביל"ויית:

הכלים המיוחדים שהיו בחלק מבתי ראשוני המושבה לא היוו עדות לחיי תפנוקים אלא לתרבות החומרית ולאורחות החיים שאליהם הורגלו. גם אלה מבין ראשוני המושבה שחיו ללא מותרות (מרצון או מתוך אילוץ כלכלי) וגם אלה שכלים ורהיטים נאים היו חלק בלתי נפרד מעולמם החומרי והתרבותי, לקחו חלק ביישוב הארץ, עסקו בעבודה חקלאית ובפיתוח המושבה והרימו תרומה משמעותית לתחיית עם ישראל בארצו.