שיחזור הכיתה נבנה במוזיאון בשל חשיבותו הרבה של בית הספר בראשון-לציון. בית ספר זה, הקיים ומתפקד גם כיום בשכנות למוזיאון הנו בית הספר העברי הראשון בארץ ובעולם שהחל לפעול כבר בשנים 1887/8.

מרדכי לובמן מנהל בית הספר והמורה דוד יודילוביץ' הם אשר הנהיגו את לימוד כל המקצועות בשפה העברית, "עברית בעברית".

בתצוגת שיחזור הכיתה שבמרתף, ניתנת למבקרים ההזדמנות לחוש את חוויית הלימוד בבית הספר העברי לפני מאה ועשרים שנה, וללמוד "עברית בעברית" מפי המורה כאשר הם חובשים לראשם תרבוש וחוגרים סינר שחור כדרך הימים ההם. גם רהיטי הכיתה צבועים כולם בשחור. מסורת זו שהגיעה מאירופה, מקורה באמצעי הכתיבה של אותם ימים-הדיו והקולמוס שאת כתמיהם לא ניתן היה להסיר בכביסה.

מייסדי המושבה וראשוניה היו מודעים לצורך בהחייאת השפה והתרבות העברית על מנת ליצור יהודי מסוג חדש, יהודי היושב בארץ ישראל, עובד את אדמתה, קשור אל נופיה ואל עברה ההיסטורי ומדבר בשפת התנ"ך היא עברית. אחד מן הנושאים החשובים שהעסיקו אותם בתחום זה היה חינוך הילדים. נס תחייתה של השפה העברית קם והיה בראשון-לציון. לא קל היה הדבר שכן הילדים לא דיברו בעברית, לא היו ספרי לימוד עבריים למקצועות השונים והשפה העברית הייתה חסרה מילים רבות. אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית, היה מעורב ביצירת החינוך העברי במושבה וחידש מילים עבור בית הספר. לא חלפו אלא שנים מספר מאז ייסוד המושבה עד אשר החל לפעול בה בית הספר העברי הראשון בארץ ובעולם בו לימדו "עברית בעברית", כיום בית הספר "חביב". מכאן יצאה הבשורה אל שאר המושבות העבריות בארץ ישראל. במהלך העשורים הבאים הפך החינוך העברי לעובדה והשפה העברית הייתה לשפה חיה ומדוברת. עם הקמתה של מדינת ישראל היה זה אך טבעי שהשפה העברית תוכרז כשפה הרשמית של מדינת ישראל. 

על אותם ימים סיפר המורה דוד יודילוביץ': "חצאי אלמים היינו, מגמגמים היינו, דיברנו בידיים...ולפעמים נפלטה...מילה זשרגונית [ביידיש] או לועזית מהפה...ואף על פי כן גזר המורה על התלמידים והתלמידות: עברית. עברית בבית עברית בחוץ! הן בבקעה והן בהר, הן בשדה והן בכפר, עברית בכל מקום.
"דוד יודילוביץ', "ראשון-לציון התרמ"ב התש"א, 1941, עמ' 191

על בית הספר העברי הראשון נכתב בעיתון "הצבי" בשנת תרמ"ח, 1888: "בשעת הלימוד לא תשמע בבית הספר כל לשון אחרת זולתי עברית. מעת לעת יוליכו המלמדים את תלמידיהם לטייל עד ואדי חנין... ומה נעים היה המחזה בשבת הילדים יחדיו וישחקו במשחקי ילדים,...וישתעשעו ויריבו ויהתלו, וכל זה בלשון עברית. בעת הטיול יבארו המלמדים להתלמידים שמות כל אשר תראינה עיניהם בלשון עברית: הר, בקעה, גבעה, נחל, מישור, וכדומה , וגם שמות העשים והצמחים והזוחלים וכו'."
("הצבי", גליון כ"ג, כ"ב סיון תרמ"ח,  1888)