"נתיסדה ביפו אגודה בשם 'חלוצי יסוד המעלה' ע"י האדון מר זלמן דוד ליבונתין שבא מרוסיה ליסד מושבה
לעבודת האדמה בארץ-ישראל...חברי האגודה הם מתושבים וממהגרים החפצים להיות איכרים."
אהרון מרדכי פרימן' 1882
"כל מי שקורא...פרשת מלאכתנו...לא יוכל לתאר בדמיונו את הטורח ואת העבודה הקשה הזאת...
עבור היהודי, שאינו מורגל לשבת...באוהל,לחכות לכד המים,...לעבוד כל היום בשדה ולהחזיק המשמר בלילה"
זלמן דוד ליבוטין, 1882
התערוכה "אדם ואדמתו" מציגה את לב ליבו של תהליך השינוי שעבר על מייסדי ראשון-לציון, במהלכו הפכו מיהודים החיים בגולה על כל המשתמע מכך ליהודים עובדי אדמה בארץ-ישראל. עבודת האדמה הייתה עבורם אמצעי ראשון לביטוי הקשר עם ארץ ישראל, עם התנ"ך ועם לאומיותם המתחדשת. הם ראו עצמם כנושאי דגל בתחום זה ושאפו להיות למופת לבאים אחריהם. ללא ידע וניסיון רכשו את אדמת הבור של עיון קרא, היא ראשון-לציון והחלו במאבק להוציא ממנה לחם.
בתערוכה תוכלו לראות את התהליך הארוך אותו עברה המושבה מבחינת חייה החקלאיים. שנים של ניסוי ותעייה, תקוות גדולות שהתבדו, הון שירד לטמיון ומעט שנים של נחת.
ראשיתה של מסכת החיים החקלאיים של ראשון-לציון נעוצה באידיאולוגיה של המייסדים, המשכה מתמקד במאבקם הארוך להצמיח לחם מן האדמה ואחריתה בבתי העיר הצומחים מתוך הפרדסים ומותירים לנו את הנוסטלגיה ואת הזיכרון.
חברי "ועד חלוצי יסוד המעלה", הגוף המייסד של ראשון-לציון, רכשו את אדמת "עיון קרא" וניסו להצמיח ממנה לחם. הברון רוטשילד אשר לקח את המושבה תחת חסותו, השקיע הון רב בפיתוח החקלאות והתעשייה החקלאית על מנת לאתר גידולים אשר יפרנסו בכבוד את האיכרים.
במשך השנים התמקד העיסוק החקלאי בשני תחומים עיקריים: תחילה בענף הכרם והיין ואחר כך בענף הפרדסנות. לצדם התקיימו ענפים נוספים שחלקם האריכו ימים וחלקם היו אפיזודה חולפת.
חייה החקלאיים של ראשון-לציון תמו כמעט לחלוטין במחצית השנייה של המאה ה-20 בעקבות תהליכי עיור מסיביים. ראשון-לציון שהחלה את דרכה בשטח של 3340 דונם שהוקדשו ברובם לחקלאות, הנה כיום העיר הרביעית בגודלה במדינת ישראל. שטחה המוניציפאלי הוא כ-62000 דונם בתוכם כ-18000 דונם של אדמה חקלאית.
בתערוכה ארבעה פרקים המציגים את קורות החקלאות של ראשון-לציון. במהלך סיורכם בתערוכה, תוכלו לגלות מוצגים, צלילים ותמונות באמצעים השונים המובנים בתערוכה.