בראשון-לציון הונחו אבני היסוד לקיום העם בארצו המתחדשת

בקרב אנשי המושבה ראשון-לציון היו אנשי מעשה ואנשי רוח אשר היו מודעים לעובדת היותם חלוצים המתווים את הדרך לבאים אחריהם. פעילותם במושבה לא התמקדה רק במעשה היישוב גופו. הם ידעו כי אין די ברכישת הקרקע ובעבודת האדמה על מנת לשחרר את עם ישראל מסממני הגלות ותרמו תרומה רבת משמעות לתחיית השפה העברית, לפיתוח תרבות עברית ייחודית וליצירת ערכים וסמלים לאומיים חשובים.

תרמ"ד, 1883 – נוצרה מחרשת הברזל הראשונה בארץ-ישראל על ידי נפח המושבה, יצחק לייב טופורובסקי. מחרשה זו נעשתה כולה מברזל בדוגמת מחרשת העץ הערבית וכך נכתב אודותיה: "ה' יצחק לייב טאפאראבסקי [טופורובסקי] חרש ברזל שלנו עושה בעצמו מחרשות קטנות בעבור סוס אחד וזה הצלחה גדולה..."
מתוך מכתב ישראל בלקינד לזלמן דוד ליבונטין, כ"ב חשון תרמ"ד, 22 נוב, 1883.

ט"ו באב תרמ"ה, 1885 – במלאת למושבה שלוש שנים, הונף לראשונה בעולם דגל כחול לבן עם מגן דוד אותו יצרו ישראל בלקינד, איש ביל"ו ופאני מאירוביץ' לבית אברמוביץ'.  ישראל בלקינד, מנהיג קבוצת אנשי ביל"ו במושבה ויוצר הדגל, תיאר במכתב את חגיגת מלאת שלוש שנים למושבה ואת הדגל:

"...ואני ופני מאירוביץ היינו טרוחים בינתיים בעשית דגל. וזו דמות הדגל אשר עשינו: יריעת אריג לבנה, שתים-שתים רצועות של תכלת משני קצותיה, דוגמת הטלית שלנו, ומגן דוד של תכלת באמצע. [...]בהסכמת הילדים נבחר אסיפ [אוסיפ] אוסוביצקי [פקיד הברון] להיות נושא הדגל, כשהוא רכוב על אתון. שני ילדים נהגו את האתון באפסר, אחד עזר לאסיפ להחזיק את הדגל, וכל שאר הילדים אחריהם, שנים שנים בשורה, ושירים בפיהם."
מכתב מאת ישראל בלקינד אל זאב דובנוב מתאריך: 21.8 – 2.9 1885 , בתוך: א. דרויאנוב, עורך, "מימים ראשונים" – ירחון לדברי ימי התחיה בישראל, כרך א', עמ' 41, תרגום מרוסית: א' דרויאנוב

תרמ"ז/תרמ"ח,  1887/8 – נוסד בית הספר העברי הראשון בארץ ובעולם (כיום בי"ס "חביב") בו הנהיגו מרדכי לובמן מנהל בית הספר והמורה דוד יודילוביץ' את לימוד כל המקצועות בשפה העברית, "עברית בעברית".

על אותם ימים סיפר המורה דוד יודילוביץ': "חצאי אלמים היינו, מגמגמים היינו, דיברנו בידיים...ולפעמים נפלטה...מילה זשרגונית [ביידיש] או לועזית מהפה...ואף על פי כן גזר המורה על התלמידים והתלמידות: עברית. עברית בבית עברית בחוץ! הן בבקעה והן בהר, הן בשדה והן בכפר, עברית בכל מקום."
דוד יודילוביץ', "ראשון-לציון התרמ"ב התש"א, 1941, עמ' 191

על בית הספר העברי הראשון נכתב בעיתון "הצבי" בשנת תרמ"ח, 1888: "בשעת הלימוד לא תשמע בבית הספר כל לשון אחרת זולתי עברית. מעת לעת יוליכו המלמדים את תלמידיהם לטייל עד ואדי חנין... ומה נעים היה המחזה בשבת הילדים יחדיו וישחקו במשחקי ילדים,...וישתעשעו ויריבו ויהתלו, וכל זה בלשון עברית. בעת הטיול יבארו המלמדים להתלמידים שמות כל אשר תראינה עיניהם בלשון עברית: הר, בקעה, גבעה, נחל, מישור, וכדומה , וגם שמות העשים והצמחים והזוחלים וכו'."
"הצבי", גליון כ"ג, כ"ב סיון תרמ"ח,  1888. להמשךLinkClick.aspx 

תרמ"ח, 1888 – שרו לראשונה את "התקוה" שכתב נפתלי הרץ אימבר על פי לחן עממי רומני שהתאים לה האיכר שמואל כהן.

המשורר נפתלי הרץ אימבר התגורר בראשון-לציון במשך תקופה של כשלושה חודשים במהלך שנת 1883. אימבר התגורר במרתף ביתו של המייסד שרגא פייבל הייסמן. בשנת 1886 יצא לאור בירושלים, קובץ שיריו "ברקאי". בקובץ התפרסמו בין היתר שלושה שירים שכתב אודות ראשון לציון וגם השיר "תקותינו" הנקרא כיום "התקוה". מילות השיר נכתבו על ידי אימבר עוד בטרם עלותו ארצה, עת שהה ברומניה אצל הברון היהודי ולדברג (1878). בשנת 1887 הגיע למושבה שמואל כהן. עוד בטרם עלה ארצה קיבל שמואל כהן את ספר השירים של אימבר והתאים ל"תקותינו" לחן עממי רומני של שיר איכרים בשם "העגלה והשוורים". בהגיעו לראשון-לציון לימד את בני המושבה לשיר את "התקוה" לפי המנגינה הרומנית. השיר נקלט בקרב אנשי היישוב בארץ וגם בתפוצות. במהלך השנים עבר השיר בן תשעת הבתים שינויים נוסח וקיצורים שחלקם נעשו בהסכמת אימבר עצמו. שינוי נוסח הבית השני  והפיכתו  לזמר בעל פזמון חוזר נעשה על ידי מורי בית הספר בראשון-לציון: דוד יודילוביץ', מרדכי לובמן, ישראל בלקינד ויהודה מטמן כהן.

השיר שהטיב לבטא את כמיהת עם ישראל לשוב לארצו הושר בקונגרסים הציוניים והיה עד מהרה להמנון הציוני. עם הקמת המדינה היה להמנון מדינת ישראל. להמשךLinkClick.aspx

תרמ"ט, 1889 – הוקמה קרן קימת הראשונה לציון

בשנת 1889 (שתים עשרה שנים לפני הקמת קרן קימת לישראל על ידי ההסתדרות הציונית), הוקמה בראשון-לציון אגודה בשם "קרן קימת" שמטרתה הייתה לרכוש אדמות עבור מתיישבים חדשים בכספי תרומות חברי האגודה. במשך שלוש שנים נאספו כ- 3000 פרנק אשר הופקדו על ידי ליאון בינשטוק, בא כוח חובבי ציון בארץ ישראל, בבנק "קרדי ליאונה" ביפו. הלה נפטר בשנת 1904 והכסף ירד לטמיון שכן לא היה לבינשטוק "יורש רשמי". כלומר, הרעיון של גאולת האדמה, הקמת החברה ואיסוף התרומות התבצעו בראשון-לציון אולם לא הגיעו לידי מימוש בשל מותו של בינשטוק.
על הקמת "קרן קימת" הראשונה לציון כתב דוד יודילוביץ', מזכיר האגודה:"הדבר היה בשנת תרמ"ט. נוסדה פה החברה 'קרן קימת' וערכה תקנות על ההר בצל השקמה [גבעת בית הקברות בראשון-לציון] בישיבות סודיות לבל יקלוט הפקיד [של הברון רוטשילד] ע"י אוזן דיוניזיוס, את סודנו הקדוש. יען כי יסוד חברות היה אסור בראשון לציון."
דוד יודילוביץ', "ראשון-לציון התרמ"ב התש"א", 1941, עמ' 509 להמשךLinkClick.aspx

תרנ"ה, 1895 – ניגנה "האורקסטרה של ראשון" – תזמורת עברית ראשונה
על אף תלאות היום יום התקיימו במושבה חיי תרבות מגוונים שכללו שיחות, הרצאות וערבי ספרות ומוסיקה, הכל ביוזמת המתיישבים ובכוחות עצמם.
בשנת 1895 יזמו שלושה מבני המושבה הקמת תזמורת. התזמורת כללה כ-30 מנגנים אשר רובם רכשו את השכלתם המוסיקלית בתוך כדי השתתפותם בתזמורת. המנצח היה בוריס אוסוביצקי יינן היקב אשר היה בעל ידע במוסיקה. רפרטואר התזמורת כלל מוסיקה קלאסית וגם שירים עבריים והיא נגנה באירועים שונים במושבה וגם מחוצה לה.
על ייסוד התזמורת נכתב:
"י"ד אדר תרנ"ה - ע"פ הצעת האדונים: פרימן,ד"ר מזיא ואוסוביצקי נוסדה תזמורת (ארכסתר) והא' אוסוביצקי בעצמו נותן כל ערב שעור במוזיקה. האכרים ועוד אנשים נדבו נדבות לקנות כלי הזמר וגם הא' שיד נדב אלף פרנק בשם הברון רוטשילד."
אהרן מרדכי פרימן, "ספר היובל", כרך א', 1907, עמ' 36.

תרנ"ט, 1898 – נפתח גן הילדים העברי הראשון בעולם
גן הילדים הוקם מתוך הצורך ליצור כיתה מכינה לבית הספר העברי או בלשונו של דוד יודילוביץ', מנהל בית הספר באותה עת: "בית תרבות קטנים" שתפקידו היה לתת לילדים הרכים בסיס חינוכי עברי אחיד בטרם כניסתם לבית הספר. אסתר שפירא שנבחרה מקרב תלמידות בית הספר להיות הגננת, נשלחה אל גן הילדים האנגלי שבבית הספר "אוולינה דה רוטשילד" בירושלים, שם השתלמה בשיטת החינוך של פרבל. גן הילדים שכן במרתף בית הכנסת.
על גן הילדים כתב דוד יודילוביץ': "...ענג שעשוע,....גיל ושיר. בתוך כל אלה הייתה הגננת טבולה עם כל הפמליא הקטנה שלה...
העברית הפעוטים הראשונים בגן הילדים העברי הראשון בימינו."
                                                                                                                                                                                  דוד יודילוביץ', "ראשון-לציון התרמ"ב-התש"א, 1941 , עמ' 203

תרנ"ז/תרנ"ח, 1897/8 – נחנך בית העם העברי הראשון –
משכן לוועד המושבה, לאורקסטרה ולספרייה
בית העם הוקם ביוזמת איכרי המושבה ומכספם הם. המבנה נועד לשמש "בית לעדה, ספריה וסכה לתזמורת". הבית הוקדש לברון ולברונית דה רוטשילד מיטיביה של ראשון-לציון. על הנחת אבן הפנה ועל חנוכת הבית נכתב:
"ביום השלישי אחר הצהריים חגגנו חג הנחת אבן הפנה לבית הספרים, הוא גם בית-העם, גם בית לתזמורת." 
                                                                                                      להמשךLinkClick.aspx
                                                                                                                                                                                                         מיכל פוחצ'בסי', כ"ג סיון תרנ"ו, 1896הבית היה

תר"פ, 1919 – לראשונה בארץ, זכות בחירה לנשים בראשון-לציון

נשות המושבה, כמרבית הנשים ברחבי העולם, לא היו שוות זכויות לגברים. אי לכך לא ניתנה להן זכות לבחור ולהיבחר לוועד המושבה. בשנת 1919, לאחר מאבק שבראשו עמדו נחמה פוחצ'בסקי (איכרה, הסופרת העברייה הראשונה ופעילת ציבור) ועדינה כהנסקי (נציגת אנשי העלייה השנייה), קיבלו הנשים זכות בחירה ובבחירות שנערכו בט"ו בכסלו תר"פ, 6 בדצמבר 1919, השתתפו הנשים בבחירות ונבחרו להנהגת המושבה. נחמה פוחצ'בסקי נבחרה ברוב קולות לכהן כיו"ר ועד המושבה ועדינה כהנסקי נבחרה לכהן כסגניתה. בשל צוק העתים שלאחר מלחמת העולם הראשונה ויתרו על מקומן זה אך המשיכו לכהן בוועד המושבה ולשרת את הציבור